info
Thank you for visiting my theme! Replace this with your message to visitors.

טקס הנחת אבני נגף Stolperstein בברלין

טקס הנחת אבני נגף Stolperstein בברלין

                                                                                                      

סיפורו של פרויקט אבני נגף (( Stolpersteine  
 ב 29 Handjery Strasse, Berlin

מאת: נורית אשכנזי
23.9.13

צאצאי ליאו ומרתה ארט ליד אבני הנגף לזכרם של דוד מקס, אשתו ברטה, וילדיהם הרברט והאננה ארט Handjerystrasse 29, Berlin 10.6.13 (בתמונה מימין לשמאל שורה ראשונה: יסמין כהנא – אשכנזי ובתה יובל, גבי ג'ירונדה לבית ארט ובנותיה מיטה ואליאונורה ממילנו איטליה. שורה שנייה: שוני בן נורית ומורן אשכנזי לבית מימון, נמרוד ונורית אשכנזי)

בחודש מאי 2012, אמי ידידה שילה לבית ארט קבלה מכתב מברלין. הכותבת פלרידה רגוארה – פישר, ספרה כי אביה היה ממוצא יהודי מברלין, והיא חברה בקבוצה בת חמישה עשר מתנדבים מרחוב  Handjery, פרידנאו בברלין, היוזמת הנצחת היהודים דיירי הרחוב אשר נספו בתקופת השלטון הנאצי, באמצעות הנחת אבני נגף ((Stolpersteines בחזיתות בתי מגוריהם.
פלרידה ספרה כי בתהליך התחקיר שהם עושים לאיתור הנספים, הם מצאו בארכיון יד ושם את דפי העד שאמי רשמה להנצחת משפחתה: דודתה ברטה וילדיה הרברט והאננה ארט.
המכתב הגיע לאמי שנתיים וחצי לאחר מותה ואני עניתי במקומה, וכך החלו הקשרים ביני לבין יזמי פרויקט ההנצחה מ Handjery Strasse , Friedenau, Berlin.
ברכתי את פלרידה בשם משפחתנו על היוזמה הברוכה, ושאלתי במה זה כרוך מבחינתנו ונעניתי כי זה לא כרוך בדבר, רק בברכת הדרך מאתנו. 

לא הבנתי אז מדוע אמי לא רשמה בדף העד להנצחת דוד מקס ארט אבי המשפחה גם את כתובתו ב 29 Handjery Strasse, ובמקום זאת רשמה כי התגורר בכתובת הסבים שלי ב Elsasser Strasse 52. השערתי הייתה שהוא הסתתר בדירת הסבים ולכן לא היה רשום בכתובת בני משפחתו (לאף אחד זה לא עזר וכולם הושמדו באושוויץ – בירקנאו). בקשתי מקבוצת המתנדבים שיוסיפו את מקס לבני משפחתו ושתונחנה ארבע אבני נגף למשפחת ארט בחזית הבניין, ונעניתי בחיוב.
הם איתרו עשרים ושניים יהודים דיירי הרחוב אשר נספו בטרזינשטאדט, אושוויץ וזכסהאוזן בתקופת השלטון הנאצי וביניהם ארבעת בני משפחת ארט – משפחתנו ואלה הם:
בהאנדיירי מס. 1: ליאו הומל,  מאלווינה שטיינר לבית להמן.
בהאנדיירי מס. 2: אמה בראור  לבית פרנקל.
בהאנדיירי מס. 3: ברטה ואן דאם לבית מישל.
בהאנדיירי מס. 29: הלן ויינדמולר, ברטה ארט לבית פרלשטיין, האננה ארט, מקס ארט, הרברט ארט.
בהאנדיירי מס. 37:  הלן קרושקה, הילדגרד קרושקה, איזמאר קרושקה, ז'אק קרושקה, צילה קרושקה.
בהאנדיירי מס. 50-51:  אלזה זילברשטיין לבית ליאו, וולטר זילברשטיין.
בהאנדיירי מס. 63:  אמה בכרך.
בהאנדיירי מס. 81:  פריץ קופל, מארי קופל לבית שרמר.
בהאנדיירי מס. 86:  אליס פאש, ברונו פאש, אליזבת פאש.

בשלב הזה של קיץ 2012, קבוצת המתנדבים ביוזמתו וראשותו של פרופסור ברנד לוטרבק, חיכו לאישור רשויות רובע פרידנאו להניח את אבני הנגף ברחוב.

בספטמבר 2012, התקבלו האישורים ונקבע כי הנחת האבנים ברחוב תתבצע ב 3.6.2013 בין השעות 10:30-12:30 וכעבור שבוע ב 10.6.13, יתקיים טכס ההנצחה יתקיים בבית הספר ע'ש FRIEDRICH BERGIUS השוכן
ב PERELSPLATZ 6–9 פינת רחוב האנדיירי, בהשתתפות אורחים ונכבדים ותלמידי וסגל בית הספר.

המתנדבים ערכו תחקיר מקיף והשיגו חומרים על הנספים בארכיונים שונים במטרה לערוך ביוגרפיה קצרה לכל אחד מן הנספים שתקראנה בטכס ע'י תלמידי בית הספר.
התחקיר והכתיבה התחלקו בין המתנדבים.
כמו כן, הם חיפשו מידע על בני משפחות הנספים החיים היום, ולפי מיטב ידיעתי הצליחו ליצור קשר רק עם קרובי משפחת קרושקה, באמצעות אסתר פישר מקבוצת המתנדבים ומיוזמי הפרויקט ילידת הארץ החיה בברלין, ואתנו צאצאי משפחת ארט באמצעות המכתב שנשלח לאמי ידידה שילה - ארט ובאמצעותי.
אבן נגף נוספת הונחה ברחוב בחזית הבית מס. A19-20 שם שכן בעבר מיסיון גוסנר Gossner Mission, אשר בשנים 1938 – 1945, תמך והסתיר יהודים ומנהליו הורסט ואיזולדה סימנו בסקי
 Symanowski Horst & Isolde הוכרו בשנת 2002 כחסידי אומות עולם ע'י יד ושם (בניין המיסיון נהרס ועל שטחו בנוי היום בית מגורים).

כל החומרים שנאספו ובהם מצגת שהכנתי בשנת 2009 בעברית על משפחת ארט, ותורגמה לגרמנית ע'י אסתר פישר בעריכתו של פרופ' היינץ איזקשטאדט מקבוצת המתנדבים, קובצו לחוברת פיזית שיצאה לאור ונמצאת באוויר באתרו של פרופ' ברנד לוטרבק.

הוזמנתי להשתתף בטכס ולשאת דברים על משפחת ארט והחלטתי ביחד עם ילדיי נמרוד, יסמין ושוני החיים בישראל ובת דודי גבי ובנותיה מיטה ואליאונורה החיות במילנו, איטליה להגיע ולהשתתף בטכס ולערוך סיור שורשים בברלין בעקבות משפחתנו, כפי שרצינו לערוך כבר מזה כמה שנים.

הנחת אבני הנגף התנהלה בדיוק כפי שתוכנן בתאריך ה 3.6.13 בין השעות 10:30-12:30 ולוטרבק שלח לי מיד את תמונות האירוע:
 

ביום שישי ה 7.6.13, הגענו לארבע ימים בברלין כדי להשתתף בטכס ולערוך את סיור השורשים.

הכנתי את הסיור כמיטב כישוריי בתחקיר, עריכה והדרכת סיורי שורשים.
זה היה ממש פשוט משום שאמי, כתבה והשאירה חומר מדויק על המשפחה בברלין.

פרופ' לוטרבק וקבוצת המתנדבים ארחו אותנו כיד המלך ועשו הכול כדי שנחוש בטוב ונפגשנו עם הקבוצה לבד מן הטכס כמה פעמים.
הטכס עצמו נחלק לשניים. החלק הראשון היה ברחוב ליד האבנים, לפני קהל שהתקבץ ברחוב, שם ספרה בגרמנית גבי בת הנס ארט דודי על המשפחה. הטכס המרכזי והרשמי היה בבית הספר . הטכס היה מכובד מאוד, וכלל אמירת קדיש ע'י הרב הראשי של פרידנאו, נציג שגרירות ישראל בגרמניה, נציגי רשויות ובהשתתפותם הפעילה בהקראת ביוגרפיות הנספים ומוזיקה של תלמידי בית הספר, ושם נשאתי דברים לפני תלמידי בית הספר והאורחים..
שני הטכסים כוסו ע'י העיתון Berliner post newspaper.

 

במבואת בית הספר הוצגה תערוכה עם חומרים מתוך החוברת שהוכנה. 

דבריי (נאמרו באנגלית ויועדו בעיקר לתלמידים) בטכס בבית הספר ע'ש פרידריך ברגיוס

מר ברנד לוטרבק, מר מיכאל רודולף, מורי ותלמידי בית הספר פרידריך ברגיוס,
ד"ר אולריך שונטובה, הרב דניאל אלתר, גב' דילק קולט, גב' פלרידה רגוארה קורטיזו, גב' אסתר פישר, מר היינץ איצשטאדט, מר עמנואל נחשון, קבוצת המתנדבים, בני המשפחות, אורחים נכבדים.

אנו צאצאי ליאו ומרתה ארט מודים לכם מאוד על פועלכם להנצחת בני משפחתנו היקרים: מקס, ברטה, הרברט והאננה ארט אשר נספו במחנה ההשמדה אושוויץ לפני
כ 70 שנה ולא נותר להם שום זכר בעולם הזה.
מעתה, ההולכים ברחוב הנדיירי והעוברים ליד בית מספר 29, אם ישפילו את מבטם ויסתכלו על האבנים שעליהן דורכות רגליהם, אולי ישימו לב וידעו שפעם, לפני שנים רבות גרו וחיו כאן ארבעה בני משפחה: מקס, ברטה הרברט והאננה ארט.

הם לא עזבו את ביתם כאן ברחוב מרצונם החופשי, הם הוצאו, גורשו ונשלחו אל מותם במחנה ההשמדה אושוויץ.

מקס היה אחיו של ליאו ארט הסבא שלנו וכמו מקס ומשפחתו, כך סבא ליאו, סבתא מרתה, בתם הצעירה – דודתנו האנני ובעלה גרט, מרח. אלזסר 52 היום Torstrasse, גורשו כחצי שנה קודם לכן ונשלחו אל מותם באושוויץ.

משפחת ארט, משפחה יהודית מברלין שאהבה את החיים, ולכל אחד ואחת מבניה היו חלומות ותוכניות לעתיד, כמו שיש לכל אחד מבין העומדים כאן היום.

בני משפחת ארט היו אנרגטיים והגברים במשפחה בגילו של הרברט, אהבו מאוד לשחק כדורגל ובמיוחד בימי ראשון, הבנות הצטרפו אליהם וליוו אותם בקריאות עידוד ובתמיכה. הייתה להם ממש קבוצת כדורגל.

הם היו מתערבים ביניהם מי ינצח במשחק וכשחזרו הביתה בתום המשחק אימא ברטה ואימא מרתה שהיו גאות מאוד בספורטאים שלהן, הגישו כל אחת בביתה ארוחה טובה ועל כוס בירה הם המשיכו להתווכח ולספר מי הכניס גול, מי ניצח ומי הפסיד, מי קצת רימה ומי זכה בהתערבות.
הם חלמו על עתיד טוב לילדיהם, משפחה, בית, פרנסה מכובדת ובריאות טובה.
דוד מקס אהב מאוד לפנק את ויוי נכדתו הקטנטונת של אחיו ליאו וכשרק ראה אותה נהג לקרוא בקול: "דודה ברטה, הכיני לילדה קקאו". ובעת שדודה ברטה הכינה לויוי את הקקאו, דוד מקס הרקיד אותה על ברכיו, שעשע אותה, שר לה שירים, שיחק אתה והביא לה עוגייה טעימה.

הרברט אהב לנגן במפוחית פה ולעתים לקח ביחד האננה את ויוי לטיול בפארק הסמוך ותוך כדי הליכה ניגן במפוחית שלו והצחיק את הילדה.

אולם מסוף ינואר 1933 עם עליית הנאצים לשלטון, החיים נעשו קשים יותר ויותר, ובני משפחת ארט כמו בני משפחות יהודיות אחרות, נאלצו לעקור מדירותיהם ולעבור דירה, עסקיהם הוחרמו, הם גורשו מבתי ספר ומאוניברסיטאות, גורשו מעבודתם, ונרדפו עד שנשלחו אל מותם.
 

היום בזכותכם הם הונצחו בפרויקט Stolpersteine, והם אומרים לנו: "אל תשכחו, זכרו אותנו לנצח!"